מוסד הטכניון למחקר ופתוח בעמ נ' סרוניקס בע"מ

החלטה

העניין שבפני, בקשת הנתבעת למתן רשות להתגונן.

התובענה, תובענה בסדר דין מקוצר, ע"ס 209,357 ש"ח, אשר הוגשה על ידי התובעת, בהתבסס על "הסכם התקשרות לביצוע מחקר", אשר נכרת בין הצדדים ביום 8.3.2010. במסגרת אותו הסכם, הוזמנה עבודת מחקר אצל התובעת, בעלות כוללת של 140,000 דולר ארה"ב בצירוף מע"מ, ולטענת התובעת, הסכום המוסכם לא שולם במלואו, אלא בחלקו בלבד, שכן שולם סך 92,000 דולר ארה"ב בצירוף מע"מ, ונותרה יתרת חוב בשיעור הסכום אשר טרם שולם. התובעת צירפה לכתב התביעה ,אף את חשבונית המס אשר הופקה בגין הסכום אשר טרם שולם.

הנתבעת מצידה, הגישה בקשה למתן רשות להתגונן בפני התובענה. לטענת הנתבעת, עומדות לה שתי טענות הגנה: האחת, כי חוזה ביצוע המחקר אינו מחייב אותה, שכן מדובר ב"עסקה אסורה", אשר הינה בטלה, והשניה, כי לנתבעת נגרמו נזקים בהתפתחותה, אובדן אפשרויות השקעה, ולעמדתה נזקים אלו הינם ברי קיזוז מול הסכום הנתבע ממנה כעת.

על מנת לפשט את התמונה, אציין כי לטענת הנתבעת, היא הוקמה במסגרת שיתוף פעולה שבין בעל מניותיה דהיום, מר גיל פרלברג, לבין התובעת ולבין פרופ' ויין קפלן המועסק אצל התובעת (בחודש מאי 2009 נחתם מסמך ההבנות שבין שלושת הצדדים). במסגרת תחילת פעילותה של הנתבעת, נכרת הסכם בין הנתבעת לחברת Kulike & Soffa (להלן: חב' קיוליק), במסגרתו שילמה חב' קיוליק עבור המחקר (ולטענת הנתבעת, אף עבור רישיון השימוש במוצר ועוד), סכום של 195,000 $ + מע"מ. זכרון הדברים בין הנתבעת ובין חב' קיוליק נחתם ביום 25.10.2009, כאשר הסכם ההתקשרות לביצוע המחקר (אשר יתרת התשלום בגינו הינה הבסיס למחלוקת שבהליך זה), נחתם ביום 8.3.2010, כארבעה וחצי חודשים מאוחר יותר.

טענת הגנה ראשונה – חוזה ביצוע המחקר כעסקה אסורה.

לטענת הנתבעת, הסכם ביצוע המחקר אושר על ידי מר בני סופר, כדירקטור יחיד, אשר שימש כמי שייצג את האינטרסים של התובעת אצל הנתבעת. טוענת הנתבעת, כי מדובר בעסקה הנגועה בעניין אישי (או לכל הפחות, בניגוד עניינים), אשר אף היתה עסקה חריגה בחיי הנתבעת ובוצעה שלא על פי מהלך העסקים הרגיל של הנתבעת, ואף עשוי להשפיע באותן מהותי על רווחיותה והתנהלותה, ולפיכך, עסקה זאת הינה בטלה לדעתה (ואף מקימה בשל כך, חובת השבה של הסכום אשר שולם, 92,000 דולר ארה"ב בצירוף מע"מ).

שני רבדים לטענה זאת: הראשון, הטענה כי הסכם ההזמנה נתבצע בחתימת מי שהיה אמון על האינטרסים של התובעת אצל הנתבעת, והרובד השני, הטענה כי העסקה עצמה בטלה, ללא כל קשר לזהות ולמהות החותם.

מעיון בנספח מספר 1 לכתב התביעה, שהינו הסכם ההתקשרות להזמנת מחקר, עולה כי לא מר סופר הינו מי שחתם לבדו ע"ג אותו מסמך, אלא בנימין סופר וגיל פרלברג חתומים בשם הנתבעת, ולא רק זאת, אלא שישנה הסכמה מפורשת של פרופ' קפלן לאמור. יוצא אם כן, שאין מדובר בחתימתו של מי שמצוי בניגוד עניינים, אלא בהסכמה פה אחד, של כל הדירקטורים, ולא רק זאת, אלא אף של שני בעלי המניות (דאז) שאינם התובעת.

אציין כי אין במקרה דנן מדובר בחברה ציבורית, אלא בחברה פרטית, במסגרתה הנטייה להטיל חובות של קבלת החלטות בצורה פורמאלית וספציפית, קיימת בצורה מופחתת. אין חולק כי ע"ג מסמך ההזמנה חתומים כל הדירקטורים, ואף חתומים כל בעלי המניות בחברה, כך שהטענה בדבר היות העסקה פסולה, ולפיכך בטלה, אינה יכולה לשמש כטענת הגנה בפני התובענה, ולו בדוחק.

אוסיף לכך, כי אין אני סבור שמדובר בעסקה חריגה וייחודית, המצדיקה הצבת דרישות מחמירות בשאלת ניגוד העניינים הנטענת; לא רק שמדובר בדיוק בסוג העסקה לשמה הוקמה הנתבעת, אלא שלמעשה כל עסקה בהקשר זה, לא יכולה היתה להיות בעלת אופי שונה; עצם כריתת הסכם מסוג זה, לא היתה פעולה מפתיעה או מיוחדת, המצדיקה לכנות את העסקה כ"חריגה". הגדרת העסקה כ"צפויה לאור מהות הנתבעת", יכולה להיות הגדרה ממצה יותר בהקשר זה.

דינה של טענת הגנה זאת, הן מפאת אופיה של ההתקשרות, והן מפאת העובדה כי בוצעה בהסכמת או באישרור כל הגורמים הרלוונטיים בהקשר זה, להידחות.

טענת הגנה שניה – טענת קיזוז בגין נזקים אשר נגרמו לנתבעת כתוצאה מאובדן אפשרויות השקעה.

הנתבעת טוענת, כי התובעת בהתנהגותה, פעלה באופן רשלני, תוך הפרת חובותיה כבעלת מניות והפרת חובת האמונים של הנתבעת, באופן שהביא בסופו של דבר, להכשלת המו"מ עם המשקיעים, מניעת ההתקשרות עם שני גורמים עימם נוהל מו"מ, מניעת התקשרות עם חממת משקיעים, והצגת מצבים כוזבים, אשר הסבו לנתבעת נזקים, אשר לטענתה הינם ברי קיזוז.

במסגרת טענותיה, הפנתה הנתבעת לארבע הזדמנויות השקעה אשר הוחמצו. ההזדמנות הראשונה הוחמצה כאשר חממה טכנולוגית בשם "ל.נ. יזמות טכנולוגית" הסכימה לקבל הנתבעת לחסות החממה (בחודש ינואר 2010), ואולם התובעת סירבה שכן סברה שיש לגייס השקעות ממשקיעים פרטיים. ייאמר כי בחודש מאי 2010 החלה הנתבעת בהליכי הקבלה לאותה החממה ממש, ואולם הליך זה נפסק פעם נוספת, לאור החלטת התובעת כי הנתבעת תצורף לחממה המופעלת על ידי הטכניון.

באותו שלב, כנטען, החלה הנתבעת לפעול על מנת להיקלט בחממת הטכניון, ואולם בחודש דצמבר 2010 נסגרה חממת הטכניון, ובכך הוחמצו הזדמנויות להשקעה בנתבעת, וגרמו נזקים אשר לטענת הנתבעים הינם ברי קיזוז. אוסיף, כי בנוסף לאמור, נטען אפשרות השקעה נוספת, הנוגעת למשקיע בשם "קבוצת אבי ורן", אשר לטענת הנתבעת, הוחמצה כאשר הצדדים הגיעו לכלל מצב מתקדם של מו"מ, ואולם לטענת הנתבעת, הורתה התובעת על חילופי עו"ד ועל הוספת תנאים בהסכם אשר פרטיו היו כמעט מסוכמים, וכך הוחמצה גם הזדמנות זאת.

בהקשר זה טענה התובעת; לטענתה, הנתבעת מודה למעשה בקיומה של יתרת החוב על פי הסכם ההתקשרות הנוגע לעריכת המחקר, ואולם טוענת היא לקיזוז, אשר נטען ללא כל אסמכתא, ברמת פירוט נמוכה ביותר, שאינה עונה על הרף הנדרש במסגרת בקשה למתן רשות להתגונן, ויתר על כן, טענת הקיזוז מועלית באופן שאינו קצוב (אלא פרי הערכה, אשר השתנתה בין מועד מכתב ההתראה ששלחה הנתבעת, למועד הגשת הבקשה למתן רשות להתגונן).

בנסיבות אלו, כאשר טענות ההגנה מוגשות ללא אסמכתאות, קרי, לא ברמת הפירוט הנדרשת ממי שמודה בחיוב אך טוען לזכות קיזוז, וכאשר הקיזוז הנטען אינו קצוב אלא הינו פרי הערכה, סבורה התובעת כי דינה של הבקשה למתן רשות להתגונן, להידחות.

את בקשת המבקשת ליתן לה רשות להתגונן יש לבחון לאור ההלכות שנקבעו לעניין הליכי סדר דין מקוצר. על פי הלכות אלו, מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ לו(3) 518, 524; ע"א 3374/05 אליהן אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (מאגר נבו)).

לאור האמור, נפסק כי גם מי שהגנתו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה כנגדו הינם קטנים, יקבל רשות להתגונן. לעומת זאת, מי שהגנתו הינה "הגנת בדים" תדחה בקשתו (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם)). כמו כן נפסק, כי ככל שהנתבע מציג הגנה לכאורה, יש ליתן לו רשות להתגונן, מבלי לבדוק כיצד יצליח להוכיח הגנתו או מהו טיב ראיותיו. עם זאת, מבקש הרשות להגן נדרש להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון נג(1) 390, 400).